חלפון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

הבקשה:

בפני בקשה להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 9.4.13 (להלן: "ההחלטה"; "המל"ל") אשר מחייבת בתביעה שבפניי מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים, לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

הרקע העובדתי:

התובע, יליד 1958, נפגע ביום 7.3.12 בתאונת דרכים כמשמעה בחוק (להלן: "התאונה").

התאונה הוכרה על-ידי המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית בפניה עמד התובע קבעה כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הפגיעה בקרסול ברגל ימין, וזאת לפי תקנה 48(3) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").

לאור קביעה זו של המל"ל הגישה הנתבעת את הבקשה שבפניי.

טענות הצדדים:

הנתבעת טוענת כי הוועדה הרפואית של המל"ל שגתה בכך שייחסה את מלוא הפגיעה והנזק של התובע בקרסול ימין לתאונה. לטענתה, מהחומר הרפואי בעניינו של התובע עולה כי הוא סבל במשך שנים רבות מנקעים חוזרים בקרסול ימין, בגינם אף קיבל דמי פגיעה מהמל"ל.

לטענת הנתבעת לא רק שהתובע טען בפני הוועדה כי לא סבל מבעיות דומות בעבר, גם תיקו הרפואיים מעברו לא עמדו בפניה. משכך טוענת הנתבעת כי הועדה נתפסה לכלל טעות שעה שקבעה כי נכותו של התובע היא תוצאה של התאונה.

לאור זאת, מבקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית וזאת על דרך של מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו יש לדחות את הבקשה שכן נימוקי הנתבעת אינם נכונים. לטענתו בפניי הועדה הרפואית כן עמד מלוא עברו הרפואי המתייחס בין השאר לפציעותיו הקודמות בקרסול ימין.

לא זו אף זו, לטענתו הועדה התייחסה בהחלטתה הן למסמכים הרפואיים מעברו והן לנקעים החוזרים ברגל ימין וקבעה כי אין בהם כדי להשפיע על הפגיעה שנגרמה כתוצאה מהתאונה או על הקשר בינה לבין הנכות שנותרה לתובע בגינה. לשון אחר – אין בעברו הרפואי של התובע בכל הקשור לרגל ימין כדי להשפיע על נכותו ברגל זו כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה.

בתגובתה לתגובת התובע חזרה הנתבעת על טענתה כי תיקו הרפואי של התובע לתקופה של לפני התאונה לא עמד בפני הועדה וכי בכל מקרה התייחסות הועדה אליה מכוון התובע בכל הקשור לעבר הרפואי לאו התייחסות היא.

דיון:

הכלל המשפטי הוא כי הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו [ראה: ע"א 5779/09 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פד"י מה( 4) 77 (להלן: "פרשת טיארה")], כאשר ה'טעמים המיוחדים' הם משני סוגים. האחד: טעמים משפטיים, כגון פגמים מהותיים בהליך קביעת הנכות, והשני: טעמים עובדתיים חדשים וכבדי משקל המצדיקים מינוי מומחה נוסף.

עוד נקבע, כי המקרים המצדיקים מתן היתר הם אלה, שבהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא או אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו, וכאשר לא היו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הנוגעות למצבו של הנפגע קודם לתאונה או לאחריה, ואשר לו היו בפני הועדה היו עשויות לשנות את התוצאה [רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' רחמים קמחי, פד"י מז(4)815, 821; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש (פורסם במאגר משפטי).

מקרה נוסף בו תותר הבאת ראיות לסתור הינו כאשר החלטת המל"ל נעדרת התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה ובין מצבו של הנפגע, בנסיבות בהן יש לצפות כי תהיה התייחסות מפורשת לכך [ת"א (י-ם) 5943/07 הפניקס נ' דגנית ים שעירי [לא פורסם].

ועוד, עפ"י הפסיקה הנוהגת אף אם החומר הרפואי הרלוונטי עמד בפני הועדה הרפואית עדיין ניתן להיעתר לבקשה, אם לא ברור מהחלטת הועדה כי היא הייתה מודעת לאותו חומר רפואי. [לעניין זה ראה רע"א 3123712 עו"ד זהר קליר נ. עזבון המנוח שמואל בנקשטיין ואח' (החלטה מיום 5.5.02), בר"ע (חי') 877/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. אבו נג'ם כמאל (פסק דין מיום 25.1.04) ובר"ע (ת"א) 2422/02 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") ואח' נגד אליעזר אברהמי (החלטה מיום 19.6.03)].

בכל מקרה, הנטל להוכיח כי מדובר במקרה חריג מוטל על כתפי הטוען לו ובמקרה שלפנינו, על כתפי הנתבעים.